סיפור אמיתי ומרגש
עודכן: 21 בדצמ׳ 2020
אתמול טיפסתי עם אחד הבנים על סלע בים. 5 מטר תחתינו נשקפו מים צלולים בצבע תורכיז. מים שקופים זה בעיה! כי רואים את כל הסלעים בקרקעית ומגובה של 5 מ׳ יש אשליה אופטית שהם קרובים. אבל הם לא.
עמדנו על הסלע בערך שעה. אולי יותר. בינתיים שאר הילדים מסביב קפצו אל המים. שנינו אוהבים לקפוץ אך מפחדים.
הילדים שקפצו למים: ״תקפוץ, תקפוץ״ ״אם תקפוץ - אני אתן לך 7 יורו״
דיברנו, שתקנו, התחבקנו, בכינו.
אחרי כשעה שבנו על עקבותינו. היתה דרך קשה. רגשית בעיקר. בסוף נכנסנו למים וצללנו פנימה. נרגענו. אני גאה להיות אבא שלו.
מה למדתי? 👀 האומץ מתחיל בהחלטה להתייצב מול הפחד. לא רק ברגע ההחלטה. ⌚️ככל שניצבים מול הפחד זמן רב יותר - הוא מתעצם 🦸♂️ האומץ האמיתי הוא לעשות מה שנכון לי ולא לעשות בהכרח מה שאחרים עושים.
אינסוף הזדמנויות לתרגל אומץ.
שלכם באומץ רב, אורי
תמונה: כך אני נראה שאני כן קופץ למים.
תודה שקראת.
אם יש בך קריאה פנימית לשינוי, אשמח מאוד לשוחח.
ניתן להשאיר פרטים כאן. מבטיח לחזור אליך.
