סיפור אמיתי ומרגש

אתמול טיפסתי עם אחד הבנים על סלע בים. 5 מטר תחתינו נשקפו מים צלולים בצבע תורכיז. מים שקופים זה בעיה! כי רואים את כל הסלעים בקרקעית ומגובה של 5 מ׳ יש אשליה אופטית שהם קרובים. אבל הם לא.

עמדנו על הסלע בערך שעה. אולי יותר. בינתיים שאר הילדים מסביב קפצו אל המים. שנינו אוהבים לקפוץ אך מפחדים. הילדים שקפצו למים: ״תקפוץ, תקפוץ״ ״אם תקפוץ - אני אתן לך 7 יורו״ דיברנו, שתקנו, התחבקנו, בכינו. אחרי כשעה שבנו על עקבותינו. היתה דרך קשה. רגשית בעיקר. בסוף נכנסנו למים וצללנו פנימה. נרגענו. אני גאה להיות אבא שלו. מה למדתי? 👀 האומץ מתחיל בהחלטה להתייצב מול הפחד. לא רק ברגע ההחלטה. ⌚️ככל שניצבים מול הפחד זמן רב יותר - הוא מתעצם 🦸‍♂️ האומץ האמיתי הוא לעשות מה שנכון לי ולא לעשות בהכרח מה שאחרים עושים.

אינסוף הזדמנויות לתרגל אומץ.

שלכם באומץ רב, אורי

תמונה: כך אני נראה שאני כן קופץ למים.

---

תודה שקראת.

אם יש בך קריאה פנימית לשינוי, אשמח מאוד לשוחח.

ניתן להשאיר פרטים כאן. מבטיח לחזור אליך.